הָלַכְתִּי לִקְנוֹת פְּרָחִים,
וְהָעוֹלָם נִפְרַש לְפָנַי בְּרִיבּוּי גְּוָונִים
כַּלָּנִיּוֹת וְצִבְעוֹנִים,
נוּרִיּוֹת וְשׁוֹשַׁנִּים,
אוֹתִיּוֹת שֶׁל אֲדָמָה.

וְלִבִּי נָטָה אַחֲרֵי צֶבַע הַדָּם,
נוּרִיּוֹת בְּצַבע אֲדַמְדָּם,
כְּמִנְחָה שֶׁל רֶמֶז
לֹא יוֹדֵעַ לְמִי.

ומִן הַצַּד נִשּא קול,
וְהֵרַמְתִּי עֵינַי,
וְהִנֵּה אִישָּׁה,
וְעֵינֶיהָ יוֹקְדוֹת אֵשׁ יְרֻקָּה,
כִּקְדוּשָׁה שֶׁיָּרְדָה לַשּׁוּק.
וְחִיְּכָהּ בְּפְשִׁיטוּת שֶׁל קַדְמוֹן,
וְאָמְרָה כְּמַכִּירָה מִקֶּדֶם:
הֲיוֹדֵעַ אַתָּה
לָמָּה בָּחַרְתָּ בַּצֶּבַע הַזֶּה?
וַאֲנִי שָׁתַקְתִּי,
בֵּין הָאֲדֹם שֶׁבְּכַפַּי
לַיָּרֹק שֶׁבְּעֵינֶיהָ,
וּבֵינֵיהֶם נִפְתַּח מֶרְחָב
שֶׁבּוֹ הַדִּין מַסְכִּים לְהִתְרַכֵּךְ,
וְהַחֶסֶד לְהִתְגַּבֵּל.

וְלֹא בְדַעַת, אֶלָּא בְּקִרְבָה,
נָתַתִּי לָהּ אֶת הַצְּרוֹר,
קְחִי , זֶה בִּשְׁבִילֵךְ.
וַאֲנִי עוֹד תּוֹהֶה
אִם זֶה הָיָה פֵּרוּשׁ,
אוֹ תְּחִולַּת שְׁאֵלָה.