לִפְעָמִים אֲנִי שׁוֹתֵק
כִּי אֲנִי יוֹדֵעַ
עַד כַּמָּה
אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ
וְזֶה לֹא קָשׁוּר לַשּכֶל.

הָאוֹפְּצְיוֹת דַּלּוֹת,
פָּנִים רַבּוֹת לָרִיב,
וְהַסָּפֵק הוּא הַדָּבָר
הַיָּחִיד
שֶׁנּוֹתַר בְּיָדִי.

הָאֱמוּנָה דּוֹעֶכֶת
בְּצִיפִּיָּיה לְאַכְזָבָה.
רַק לְשַׁקֵּר לְעַצְמְךָ,
לִשרוֹד עוֹד יוֹם
שֶׁל גּוֹרָל עִוֵּר.

כְּשֶׁכָּל הַמִּלִּים כְּבָר
לֹא מְזִיזוֹת דָּבָר,
לֹא אֶת הָאֶתְמוֹל
וְלֹא אֶת הַתִּקְוָה
לִגְאוּלָּה

נוֹתַר פַּחַד
לֹא בָּרוּר
כִּצְעָדִים בְּאִישׁוֹן לַיִל
בְּמִסְדְּרוֹן
שֶׁאֵין לוֹ סוֹף.