מאיר אמוזיג / ב(מ)קומך |
מחפשת בפנים
בעיניים
בכל שריר מתוח
טון דיבור.
יש לו סיפור
בלי מילים,
אומר לך
מה שעובר עליו
כבר עובר אלייך.
לשווא מנחשת
עתידות,
לוחשת לרוחות,
בסלעים נאחזת
מפני האדמה
הנשמטת.
היא תגיע
נקודת השבירה,
שנמתחת
משנייה
לשעה,
לעוד נשימה.
מחכה,
לא יודעת בדיוק למה
מה את באמת
מרגישה,
מה את עוברת.
רק עצב זר
בלתי מתכלה
ממלא
את הכול מקצה
לקצה,
למי הוא שייך.
אין לך זמן
עכשיו לזה
את מתכוננת.
את מוכנה.
את מוכנה.
לא כמו בפעם
שעברה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|