את חושבת שזה אוקיינוס,
אבל שמש. שלמה. מפרידה
בינינו, וכל הכוכבים סביבה
עונדים תגי שמותינו
ומקפידים על מסלולם, להסתיר
פנינו. לבנה אחת תלתה אורה,
גלים גלים לגשר המרחק
בינינו. אבל שמש שלמה
משבשת את כל האותות
של שנינו. וכך, מסלול
במסלולו, סוחף אותנו הרחק
מכל מה שהיה. ואת.
נזכרת. בי בלילות ומאמינה
שאפשר לחשוב על שחייה
ארוכה, אולי לבנות סירה רעועה
ולקוות, שלילה אחד הירח לא ימשוך
את הגלים, כפי שאת נמשכת
אל החוף שלי. הביטי בשקיעה
על חוף חיי. בחשיכה על
חוף מותי, ועם הזריחה שכחי אותי.
וחדלי להאמין כי זה אוקיינוס,
שמש שלמה מפרידה בינינו,
אולי שבורה, סדוקה, קרה,
שמש מפרידה בינינו, מאש
שנאתנו, שהייתה פעם אהבה,
היא יונקת מימן לוהט,
ללהטט בכל ימי חיינו.
וגם. אז. את חשבת שזה אוקיינוס
של אהבה, ולא הקפדת שלא
להתרחק מן השמש, ולתמיד
היא מפרידה בינינו ואהבתנו, שנמסו כנפיה,
שוכנת לבטח במצולות האוקיינוס שמפריד בינינו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.