לְיַד תַּחֲנָה שֶׁאֵין לָהּ שֵׁם
אֲנִי מַאֲט אֶת הַצַּעַד.
הַבְּגָדִים שֶׁלָּהּ
נִרְאִים כְּאִלּוּ נִלְבְּשׁוּ לִפְגִישָׁה
שֶׁאֵינָהּ קְבוּעָה בַּיּוֹמָן.
הַשּיעָר מְחֻלָּק בְּדִיּוּק
שֶׁמַּבְטִיחַ שֶׁמִּישֶׁהוּ
עוֹד יַגִּיעַ.
עַל הַשּפָתַייִם
קו אָדֹם.
לֹא קְרִיאָה,
לֹא תִּקְוָה,
פְּסִיק.
אֲנִי עוֹבֵר,
וְלֹא עוֹבֵר.
הַמַּבָּט שֶׁלָּהּ
אֵינוֹ עוֹקֵב,
אֵינוֹ מַחְזִיק,
וּבְכָל זֹאת
אֲנִי נִשְׁאֲר בּוֹ.
יֵשׁ מַטְבֵּעוֹת בַּכִּיס,
אֲבָל הַיָּד נִשְׁאֶרֶת סְגוּרָה.
בִּמְקוֹמָם
נִפְתָּח מִשְׁפָּט
שֶׁאֵינֶנִּי זוֹכֵר
מָתַי הֵכַנְתִּי.
הִיא מְסַדֶּרֶת אֶת הַשְּׁבִיל
שֶׁכְּבָר מְסֻדָּר.
הַחִיּוּךְ
נוֹתֵן לִי רְשׁוּת
לָלֶכֶת
מִבְּלִי לְהִתְנַצֵּל.
כְּשֶׁאֲנִי מִתְרַחֵק
הַמָּקוֹם
נִשְׁאַר כְּמוֹ שֶׁהָיָה.
רַק אֲנִי
מַמְשִׁיךְ
עִם פְּסִיק אָדֹם
שֶׁאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ
הֵיכָן לְהַנִּיחַ.