בְּדֶרֶךְ לָעִיר הָעַתִּיקָה לְיַד שַׁעַר יָפוֹ
עָמַד חָרוּב זָקֵן, שׁוֹמֵר צֵל וּזְמַן.
פָּרַש כַּפָּיו עַל הָעוֹבְרִים,
וְהָעוֹלָם הָיָה עוֹצֵר שָׁם נְשִׁימָה
לְמִלָּה שֶׁנִּשְׁמְטָה, לְפִּתָּה חֲצוּיָה,
לְצְחוֹק שֶׁאֵין לוֹ עֵד אֶלָּא הֶעָלִים.
רָאִיתִי אֲנָשִׁים רַבִּים,
שֶׁבָּרֶגַע שֶׁהִכִּירוּ
אֶת רֵיחַ הֶחָרוּב הַפּוֹרֵחַ מֵעֲלֵיהֶם,
פָּקְחוּ עֵינַיִם כְּמוֹ מִתּוֹךְ חֲלוֹם
וְחִיְּכוּ
חִיּוּךְ מֵאִיר פָּנִים,
כְּמִי שֶׁמָּצְאוּ בָּאֲוִיר
דָּבָר שֶׁאָבַד לוֹ מִזְּמַן.
שָׁמַעְתִּי אַחַת אוֹמֶרֶת לַחֲבֶרְתָּהּ:
״אֲנִי נְבוּכָה,
מִכָּךְ שֶׁאֲנִי מַכִּירָה אֶת הָרֵיחַ הַזֶּה.״
הוּא טוֹב בְּעֵינַיִךְ? שָׁאֲלָה הָאַחֶרֶת.
״לֹא כָּל מַה שֶׁקָּשׁוּר בּוֹ הָיָה טוֹב.״
וְהַדְּבָרִים נִשְׁאֲרוּ תְּלוּיִים,
כְּרֵיחַ שֶׁאֵינוֹ מִתְפָּרֵשׁ.
וְזָכַרְתִּי תַּיָּרוֹת מִגֶּרְמַנְיָה,
יָשְׁבוּ תַּחְתָּיו בִּפְרִיחָתוֹ,
וְרֵיחַ שֶׁאֵין לִטְעוֹת בּוֹ
עָלָה בָּאֲוִיר כְּסוֹד קַדְמוֹן.
צְחוֹקָן נִלְחַשׁ בֵּין הֶעָלִים,
כְּאִלּוּ הָעֵץ שׁוֹמֵעַ וְשׁוֹתֵק,
כְּמִי שֶׁיּוֹדֵעַ
שֶׁשֵּׁמוֹת אֵינָם מְשַׁנִּים רֵיחוֹת.
וּבַחֹרֶף הַקָּשֶׁה,
כְּשֶׁהַשֶּׁקֶט הִכְבִּיד כַּשֶּׁלֶג,
קָרַס הֶחָרוּב תַּחַת מַשּא הַלָּבָן
וְנָפַל ,
לֹא בְּרַעַשׁ,
אֶלָּא בַּעֲיֵפוּת עֲתִיקָה שֶׁל זִקְנָה.
עוֹבְדֵי הָעִיר בָּאוּ בִּמְהִירוּת,
פִּנּוּ, רִצְּפוּ, סָגְרוּ אֶת הַפֶּצַע.
הָאֲדָמָה חָזְרָה לִשְׁתֹּק,
כְּאִלּוּ לֹא נִפְעֲרָה מֵעוֹלָם.
וַאֲנִי עוֹבֵר שָׁם כָּל שָׁבוּעַ,
רוֹאֶה רִבּוּעַ זָר בַּמִּדְרָכָה,
מַרְצָפוֹת חֲדָשׁוֹת בֵּין יְשָׁנוֹת,
וְיוֹדֵעַ:
שָׁם הָיָה רֵיחַ,
שָׁם הָיָה עֵץ,
וְשָׁם בְּלִי קוֹל
עוֹמֵד הֶחָסֵר.