אני כלוא בתוך מקום לא נעול,
רק שהחומות שסוגרות אותי כאן,
נמצאות ברצון של מישהו אחר,
שבוי כי נמנעת ממני הבחירה,
ובין הרצוי למצוי ישנה תהום,
רובצת קוראת לי כל כך עמוקה.

מבחין כיצד הרגלים מחליפים עבורי החלטות,
כיצד נוחות מדומה מצטיירת כהסכמה,
פועל במסגרת שאיש לא נעל,
זה אני שהרשתי שיהיה כך,
מסביר זאת לעצמי בלי מילים,
מבלי לשאול מתי הפכה תחליף לרצון.

אני מתחיל לראות תנועה דקה בתוכי,
לא להישען על כלום מלבד אלוהים,
פתח קטן בתוכי בודק איך,
מרגיש לעמוד ללא תמיכה אחרת,
הקיום מתחיל להיות נוכח ופעיל,
עם כל צעד נוסף איטי וזהיר.

חי במרווח שבו אין הכרעה ושחרור,
המשך זהיר של אותו קו,
לומד אט אט לזוז ולנוע,
לא ציפייה לשינוי שתקרה כאן,
כי אם רק הסתגלות לשהייה,
ופועל בתוך מסגרת שאיש אינו נועל.


נוחות מדומה מצטיירת כהסכמה והרגלים מחליפים עבורי החלטות,
ופועל בתוך מסגרת שאיש אינו נועל.
https://youtu.be/eLhscWVcdmw