אם תהיי כנה עד הסוף תפגשי את עצמך
אפילו את שורש ילדותך
אבל הפחד מגן עלייך
את מבינה כפשוטך
לא אספת עם השנים עוגנים
רק אכזבות
לא תוכלי לעמוד מול הצונמי
כשתביטי במראה
ערומה מבפנים
פשוט מתהלכת בעולם
בבגדי הסוואה מעמידה פנים
שאת כמו כל האחרים
הולכת לעבודה
גוררת את עצמך כול בוקר מהמיטה
טסה שלא לאחר
נכנסת מיד לישיבה בשנייה האחרונה
מביטה מסביב חושבת איך אפשר עוד לנמנם
לגנוב עוד שניות של חלום
המבט של הבוס כמו סטירה
של אבא ממש רע
הוא סובל אז למה שיסבול לבד
הוא מטביע אותנו אחד אחד
מחזירה לו מבט מתנצל
אין לך ברירה במעמד הזה את כול כולך צל
ובתוכך יודעת שהכול הצגה
עם סוף ידוע מראש
אין פה אימא ואין את מי להרוג
אבא כזה לא מתאים לתבנית של פרויד
חושבת לרגע איך יכול להיות
שאדם כזה אולי עשה אהבה בלילה עם אשתו
הרי הוא קר כקרח
שום אישה אפילו הכי חמה בעולם
לא תצליח להמיס אותו
קשה לדמיין אותו גוהר מתנשף נרגע
ומרוצה
הוא פשוט נוקשה כזה
למעלה בראש לא באיבר הזה
בכלל כשאת נזכרת איך את עושה אהבה
נדמה לך שאת הכי טובה בעולם
שאף אחד לא יודע לענג כמוך
אבל כשאת רואה זוג מתהלך ברחוב
מחובקים עם חיוך בעיניים
את מאבדת את הביטחון
ממציאה לעצמך סיפורים
כאילו את חווה שחוותה את האורגזמה
הראשונה בעולם
ממך ירדו מהשמיים רק רסיסים של
כוכבים נעים מתנפצים
רגע מה אמר הבוס
נתן הוראות איך אמלא אותם
לא שמעתי מילה
רק פה שנפתח ונסגר
עם לב קפוץ
נו עוד יום אבוד
אבל הפנטזיה עדיין חיה
אולי יגיע לקוח חדש
שיצדיק את הסבל היום יומי
בלהיות אני
יטרוף אותי במבטו
יסחוף אותי אתו
כדי שמחר בישיבה עם הבוס
יעלה חיוך בזוית שפתי
כבר לא יהיה אכפת לי לקום מוקדם
כדי להגיע לחור השחור הזה
שנקרא שיגרה
שיגרה כדי שתהייה לי דירה
שיהיה לי רכב לטוס יותר מהר לעבודה
שיהיה לי מה לאכול
במה להסתיר את עצמי
אין לי הורים עליהם ליפול
אולי תהייה מיליונר ואז אשים פס
חיי כבר לא יהיו מנוהלים על ידי שעון מעורר
כבר לא אצטרך להעמיד פנים
שאני כמו אחרים
אחיה בבועה פרטית
כמו זכיה בלוטו
גרוד שלא מפסיק להעניק