והיית מוקף משפחה, או היית עם חברים,
או חבר או חצי חבר שלא ידעו בעצמם.
והיית על אי בודד, מוקף בספרים ומילים,
והבנת, אבל הכול נשכח.
והיית עם אישה או שתיים,
ואהבת ונאהבת, ואז לא. ואבדת,
ולא ידעת אפילו להקשיב.
והיא באה, ומצאת ונמצאת,
ובית ואהבה וילדים ואושר, ואמרו לך.
אבל יום רודף יום ושיגרה טוב וכאב
הרעישו בבת אחת כולם סביבך
ולא הבנת אותם.
ולרגע הנחת את גופך במי נהר
קרירים לאור ירח, והנשימה נרגעה
והמים עטפו את עינייך וידעת.
והיית ביניהם לבד, מביט מהצד,
מתהלך כצל על פני אדמה, ומחייך לאט.
וזה פשוט, וזה חסר חשיבות
וזה מלא חיים. |
