על אדמת הארץ הטובה בתוך נוף עוצר נשימה עיניי עצומות והרוח
מלטפת אני שקטה ונוכחת,
מתחברת ליקום מולי נפרשת אימא אדמה נושמת לאט ואני רגועה אתה
ואז אני מזהה ירידה רכה אל הדרך שפע של טוב שאינו נראה
אך מורגש בכל פרטי הבריאה אני כל כך מתפעלת אך לא מן
העוצמה אלא מן הדיוק, מן האור שיורד מלמעלה זך וטהור ומתגלם,
ומתגשם נטמע והופך שורש ועלה ופריחה.

שומרת האדמה מים ואבן ואני מבינה שזהו הזיכרון שנמסר לחומר
כדי שיהיה ניתן למגע יהפוך גם ללחם לצל לדרך לאוויר ולמים גם
הרים שקמו מתוכם,
ופתאום אני יודעת שזהו רצון שנעשה נוף של עמקים שנפתחים כמו כף
יד
חומלת גם מודעת שנתינת החסד קדמה להכול, יערות לוחשים אור ירוק

כאמירה שאין צורך לפרש ונהרות נושאי טוב ואני רק עומדת ומקבלת
את כל המודעות לגבי הבריאה.

כל מה שפורח ממנה ועובר דרכה נקלט בעיניי רוחי כמעבר של מסר
משמים
אל מציאות וזה כי אפילו פרח פשוט הוא עדות, עץ עתיק הוא תשובה

והרוח היא תזכורת שהאל פועל בלי להצהיר, בהס מוחלט, מבלי לבקש
דבר,
רק להשפיע, רק לתת, ואז אני מתבוננת ומבינה שהטוב אינו נופל
אלא יורד בעדינות ונעשה עולם דרך האם הזו שמולה שדרכה האל
בחר להיות נוכח וניתן יהיה לחבור אליו ואותו לאהוב.



עמקים שנפתחים כמו כף יד חומלת, גם הרים שקמו,
עץ עתיק הוא תשובה והרוח היא תזכורת.
https://youtu.be/MjrmefRsS6U