חֲבוּרַת לֵיצָנִים
מְנַסִּים לְהַצְחִיק אוֹתִי,
מִדֵּי פַּעַם אֶחָד מַצְלִיחַ
וַאֲנִי זוֹרֵק לוֹ אַהֲבָה
עַכְשָׁיו אֶרְאֶה אוֹתוֹ שׁוּב.

הִנֵּה עוֹד בַּחוּרָה יָפֶה
אִידֵאַל הַיֹּפִי, אַחַת לְמִילְיוֹן,
וְיֵשׁ עוֹד מִילְיוֹן כְּמוֹתָהּ.
תִּלְחַץ וְתִרְאֶה,
אֲנִי לֹא אוֹהֵב אוֹתָהּ.

תִּקְנֶה אֶת זֶה
אֶת צָרִיךְ אַתָּה חַיָּיב
הִנֵּה כָּל הַחֲלוֹמוֹת שֶׁלָּךְ,
גַּם אֶת זֶה, וְגַם אַתָּה זֶה
אֲנִי לֹא רוֹצֶה.

וּמָה אִתְּךָ?
אֵיךְ יִזְכְּרוּ אוֹתְךָ
תִּצְטַלֵּם, תְּחַייֵּךְ
תְּקַבֵּל קְצָת אַהֲבָה.

שָׁעוֹת וְיָמִים
כְּבָר כַּמָּה שָׁנִים
בַּחֹשֶׁךְ בַּלַּיְלָה
כְּשֶׁכֻּלָּם יְשֵׁנִים
מָסָךְ שָׁחֹר מְסַנְוֵור
אֶצְבַּע מַחְלִיקָה
לָמָּה כֻּלָּם
צְרִיכִים עוֹד אַהֲבָה?