מיכל יקיר / 13.5 נשמות |
שלוש עשרה וחצי פעמים
השאול אמר לי בואי
כאן חמים ונעים
החזקתי את הקירות
בציפורניים מדממות
סרבתי ללכת
ללא נודע
נשארתי בתוך הגיהנום
לפני העולם הבא
כול פעם מחדש
נפתחה הדלת נכנס האור
סינוור את עיניי
אמרתי לחושך אל תחזור
עיוורון צבעים הרגשה בעננים
ואז המוות שוב חזר
פעם אחר פעם
שלוש עשרה וחצי פעמים
השאול ניסה לפתות אותי
עם כול מיני ממתקים
אכלתי מרורים
ועם השאול היו ויכוחים
לא הבין הוא מדוע
נשארתי לסבול
למה לא באתי איתו
הוא לא חדל לשאול
בפעם הראשונה
נפלתי חזק
לבור שחור
לא יכולתי להשיר מבט
המח שבת
והלב התפוצץ לרסיסים
ענן שחור מעלי
ירק עלי גיצים
רשת עבה כיסתה את הבור
לא נכנסה אפילו טיפת אור
ופתאום הכול נעלם
חזרתי לעולם עולצת
כאילו לא היו הדברים מעולם
בפעם השניה כבר ביקשתי את נפשי למות
בארון היה אקדח
השאול אמר לי נו די לסבול
בואי איתי נצא במחול
תכננתי את הארוע
כמו בימוי הצגה
היכן לעשות זאת
בבית או בעבודה
צריך להתחשב בשותף
שלא תאשים אותו המשטרה
אלך למשרד אשחרר את הניצרה
מחשבות הלכו וחזרו
השאול נשאר
בסוף ניצחתי אותו
הוא הרים ידיים נכמר
על הפעם השלישית והרביעית
אספר במועד מאוחר
הרי 13.5 פעמים זה די מיותר
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|