פלימורה מעירה אותי בלילה, מה את רוצה, לספר לך את סיפורן של
כל הנשים כולן. לכי מכאן, הרי את עדיין לא מגולפת מעץ החיים,
עדיין לא חרכנו את עורך במדורה  של עלים מעץ הדעת. כל זה היה
כבר או שלא יקרה לעולם, עיני הנחש יודעות לשקף את שמך בלחישות
שלוקחות חלק בטקסים עתיקים, בלילה פלימורה באה אליי לשאול: מי
אני ומה שמי, מדוע נשלחו כרובים למחוק אותו מכל מקום, מדוע לא
תגלה לי מה שמי או מי אני, בואי פלימורה, אני הוגה את שמה
האסור, המחוק, הדרוס, המוסר, הנסתר, בואי פלימורה ואשכב איתך
שוב, כך אדע שסלחת לי על עלילת הדם, תפוחים יש בשפע אך בלי
הטעם של שפתייך הכל תפל, בואי בלילות פלימורה ואל תחדלי לנקוש
על הצד הזה של החיים, בואי.