New Stage - Go To Main Page

מאיר גזית
/
לשוב הביתה

בלילה כשיצאתי לשדה,
גדיש לפני האסיף,
זה שבפאתי היישוב,
פגשתי זקן כפוף קמטים,
כתלמים חרושים בחשיכה,
כורה את אוזנו, ומקשיב למשהו,
שאני מעולם לא שמעתי,
הוא קפץ את שפתיו היבשות.

ציקצק בשפתיו, לחש שהלב,
של כל אחד כל אדם בעולם,
נענה למנגינה דומה, כמו כלי
נגינה שכזה, שמתחיל מיד
לרטוט ולנגן, כששומע תדר,
עדין כשמים, דומה לתדר שלו
גם אם כל אדם, מנגן בקצב אחר,
ומציירה בתווים אחרים.

הלכנו לצד הדרך הקרה,
הוא הסתכל בי ושאל,
עד מתי? עד מתי?
כמה עוד נמשיך כך לחכות,
עד שהעייפות תעזוב,
ותעלם מעצמה, תסתלק?
דיבר כאדם שחווה המון,
ונראה שחי עידן עידנים.

אז גילה את ליבו ואמר,
שאמת לעולם לא נפתחת,
למי שרק יושב רגל על רגל,
למי שממתין לה בכניסה ומחכה,
אלא רק למי שמזמין אותה,
מזמין אותה לשבת אתו בפנים,
בהמשך הוא סיפר בלחישה,
על אב עתיק שהיה לו פעם.

אב שאיננו אדם וגם לא זיכרון,
לא זיכרון שמסתתר בצללים,
אמר שהוא יותר כמו קול,
צליל שמופיע כשצריך הכוונה,
לא צועק גם לא דוחק,
אלא רק מחלחל אל הלב,
ממש כמו מי מעיין זכים,
שמפעפע מראש הר למדרון.

צליל שתמיד תמיד נישמע,
אבל שצריך גם לדעת לשמוע,
קול שנועד להזכיר למי שמאזין,
ולמי מצפה, שיש דרך סלולה,
דע שצריך לבחור בזו הדרך,
בכל בוקר מחדש, כך הוא אמר,
מסביב נשמעו קולות העיר,
רוחשת מרחוק היא רועשת.

עיר שבדמיוני הזכירה מפלצת,
אדמה שהתעוררה בפראות,
ואני רק התחננתי וביקשתי
ובליבי התפללתי, בלי מילים,
בבקשה, בבקשה, שיחדלו,
כי הרי הרגשתי איך בכל יום,
בכל שעה, בכל רגע, כל הזמן,
מעמיסים עליי עוד מבחנים.

כן, אני נלחם ונאבק כל כולי,
מנסה לתקן סדקים ישנים בתוכי,
כמו מי שמלטף כלי של חרס,
וגרגרי חול מחספסים את ידיו,
כלי חרס שאיני רוצה שיתפזר,
או יתפורר משנים של התעלמות,
אז לפני שנפרדנו, נעמד הזקן מולי,
הסתכל לתוך עיניי והניח יד על ליבי.

אמר שהתחלה חדשה נולדת,
תמיד רק ממילה טובה ומחבקת,
או רק מחיוך מקרב או מילה קטנה,
שיש בה כדי להציל מישהו, אדם,
משם הכול כבר נע חלק כעל מים,
כמו על שלג, הכול כבר זז מעצמו,
ואולי, חשבתי לעצמי כשחזרתי,
והלכתי משם מהורהר ומואר.

זה באמת באמת כל מה שצריך,
רק לזכור שהלב יודע את דרכו,
כן, הוא יודע איך לשוב הביתה,
וזה ברגע שמאפשרים לו לנשום,
כן, הוא יודע איך לשוב הביתה,
מיד כשמאפשרים לו לנשום,
אז, הגיע הזמן שלי, שאאפשר,
לעצמי לנשום וללב לשוב הביתה.


פגשתי זקן כפוף קמטים כתלמים חרושים בחשיכה,
דע שצריך לבחור בזו הדרך בכל בוקר מחדש, כך הוא אמר.
https://youtu.be/MJ2hdtegwTw



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 11/12/25 12:48
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מאיר גזית

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה