אני שוכב איתך בחושך, כמו שאלוהים רצה.
לפני שעלה האור, הזמן היה קיים

עוד קודם לעירום המלא שלנו זה המתריס
כנגד אדם ואלוהים. כשאת מתמתחת ואני מביט בחזה שלך,
ואנחנו שוכבים באמצע הלילה, כשכולם ישנים, זהו

המרד הגדול מכולם, מפני שיש כאן טענה נסתרת, שלקח זמן
לבצע את הוראת האל, אוקיי, אחי, אמרת ״ויהי אור״ אבל יש פה
תהליך,
טפסים למלא, עיכובים, מלאכים רצים מפה לשם מארגנים
הפגנה כנגד העוול הנורא, יש טענה גלויה בפיהם הרך, שאנחנו
מושחתים עד

היסוד, מזדיינים באמצע הלילה וכך
עבודת האל היקר מתעכבת, אחר כך נקום מאוחר, לא נגיע
לשיעור התאי-צ׳י בקור הבוקר, נאחר לעבודה ונאמר: לא ישנתי טוב
בלילה, אפילו

המלאכים לא כועסים על השקר הזה, הרי איש לא יבין אם נאמר:
מרדנו בכל הלילה, ואחר
כך הרעש מההפגנות של נאמני האל לא נתן לנו לישון, לאיש לא אכפת
מספיק כדי להתעמק

באירועים שלקחנו בהם חלק
מאז שנאמר ״ויהי אור״ ועד שהיה אור, היה חושך, החושך נמשך זמן
מה

מספיק כדי להיחקר,

מספיק
כדי לאהוב.