|
רוחות קרירות
מושכות בצמרות העץ
החביב עליי.
קוראות לו:
בוא -
שחק עימנו.
בפראות
מנענעות את ענפיו,
והוא -
איתן.
לא נשבה
בהבטחות כוזבות,
לא צועד איתן
אל מגרש המשחקים.
והרוחות -
פראיות, ילדותיות,
מלאות הבטחות -
ממשיכות לטלטל,
להתל בעליו וענפיו.
בווווווא-
שחק-
אייייתנו-
והעץ -
איתן בהחלטתו.
לא נע,
לא מוּנע,
נשאר נאמן לצידי.
נשאר -
הדבר היחיד
שקבוע
בחיי. |
|
|
זה לא אוכל.
אמרתי לו, גלידה
זה לא אוכל.
הוא אמר לי זה
כן. אמרתי לא.
הוא אמר כן.
אמרתי זה לא.
הוא אמר שכן.
אמרתי לו, גלידה
זה לא אוכל,
בריטני ספירס זה
לא מוזיקה, יורג
היידר זה לא
נאצי. הוא אמר
לי נכון, אבל
גלידה זה כן
אוכל. אמרתי לו
שזה לא. הוא אמר
שכן. אמרתי שלא,
הוא אמר שכן,
אמרתי שלא.
פינקי, שיחות
שהתנהלו באמת |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.