רוחות קרירות
מושכות בצמרות העץ
החביב עליי.
קוראות לו:
בוא -
שחק עימנו.
בפראות
מנענעות את ענפיו,
והוא -
איתן.
לא נשבה
בהבטחות כוזבות,
לא צועד איתן
אל מגרש המשחקים.
והרוחות -
פראיות, ילדותיות,
מלאות הבטחות -
ממשיכות לטלטל,
להתל בעליו וענפיו.
בווווווא-
שחק-
אייייתנו-
והעץ -
איתן בהחלטתו.
לא נע,
לא מוּנע,
נשאר נאמן לצידי.
נשאר -
הדבר היחיד
שקבוע
בחיי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.