אני חוזר אל מה שמזמן פעם עזבתי,
להבין אם היה זה פחד מזמן שעבר,
או שצעד תיקון יש בכל תנועה קודמת,
כי הלב מבקש אט אט, לא מהר ללכת.
הבוקר בשקט אומר אמת גם בלי לדבר,
מזכיר שעזיבה לעולם משאירה סדקים,
כי אין לי ספק ובטוח שיישארו עלי סימנים,
וזה רק כדי לנשום מחדש לאחור חוזרים.
שואל ת'עצמי האם הרצון שלי באמת שלי,
או שדוחף ת'עצמי קדימה רק בגלל שצריך,
מחפש תשובה בגלי מחשבות מתעייפות,
אל סוף המסע שהתחיל בטעות הן רוצות.
אני חוזר אל מה שמזמן פעם עזבתי,
להבין אם היה זה פחד מזמן שעבר,
או שצעד תיקון יש בכל תנועה קודמת,
כי הלב מבקש אט אט, לא מהר ללכת.
ואולי התקיעות רק חסד שמחזיק לרגע,
כיד שמונעת אותי לרוץ דרך דלת סגורה,
אולי אני לא תקוע, אלא רק נאסף מחדש,
כאבן שנשארה בנהר ללמוד את זרימתו.
וכשאני עוצר הכול ומביט על חיי מבחוץ,
רואה את הבחירות שלי מבלי לשים לב,
כל בחירה יצרה דמותי וציירה את הגבולות,
ומה שלא עזבתי, בסוף עזר לי להשתנות.
אני חוזר אל מה שמזמן פעם עזבתי,
להבין אם היה זה פחד מזמן שעבר,
או שצעד תיקון יש בכל תנועה קודמת,
כי הלב מבקש אט אט, לא מהר ללכת.
רואה את הבחירות שלי מבלי לשים לב, כל בחירה יצרה דמותי וציירה
את הגבולות,
ומה שלא עזבתי, בסוף עזר לי להשתנות.
https://youtu.be/PndmpNbLDd8