לפני עלות השחר,
לפני עלות השחר.

בלילות לבנים העולם נע בין גוונים של,
כחול כהה מאד ועד לשחור עטום אך,
על הקירות הצללים של עץ הרחוב נכנסים,
דרך זכוכית שקופת החלון בעודם רוקדים לקצב,
הרוח מחוללת זרועות ענפיו ואצבעות עליו כמתווך,
שיגיון נפש אור פנס הרחוב המזדעזע בניסיון.

להישאר במקומו יציב ומחובר אל מדרכה קצת,
שבורה ממתינה לשווא לרגע נבחר כדי לשלוח,
רגלה כמכשול לעובר אורח שיפול ויינזק ואז,
כלב שדוף עצם מרים ראשו ומילל אל,
הירח שלפתע הציץ לכמה רגעים בניסיון כושל,
להציע תאורה נעלם הירח נעלמה גם יללת תן-כלב.

כלב שרק הרים את רגלו בעודו מטיל את,
מימיו לעבר העמוד שליד הקצה השבור של,
מדרכה מתוסכלת, רק הגפתי את תריס החלון,
הדלקתי תנור נפט קטן ונכנסתי שוב למיטת,
היחיד שלי כדי לנדוד את שנתי עד שיחליט,
הלילה לעזוב להסתלק ולמסור את העולם ליום.

כשברקע צורם רמקול מואזין קורא תיגר מסלסל,
קול מעושן סיגריות זולות שנאבק בשריקת חליל,
הרחוב שחודר דרך תריסי הסדוקים. קמתי מכיסא,
העץ שליד שולחן מצופה הפורמייקה במטבחי העזוב,
סגרתי את מחברתי פרועת הפינות הנחתי את,
עפרון כתוב שיריי ויצאתי לעוד יום עבודה.

לפני עלות השחר,
לפני עלות השחר,
לפני עלות השחר.


צללים של עץ הרחוב רוקדים לקצב הרוח שמחוללת זרועות ענפיו
ואצבעות עליו כמתווך שיגיון נפש אור פנס הרחוב המזדעזע.
https://youtu.be/Y4P144quC24