ברגעים שקצף ומלח עולים מבפנים,
כזיכרון מר שצף על פני מי ים גועש,
ממעמקי התודעה של ילד בגיל הרך,
מזכיר שיש עוד עומק, ומתפרץ כגל,
נסתר מהעין, לא נראה במפה כלל.

הלילה שקט אך בוקעת מגרוני זעקה,
בתוכי זרמים הרסניים של שנאה וכעס,
כזרמי הר געש ימי שמעולם לא נראה,
דוחקים בי בזעף קדימה, אין לדעת לאן,
כנראה למקום שליבי לא קורא לו בשם.

לעיתים נדמה שאני עומד כשובר גלים,
גם אם זו נקודה שהכוח פוגש היסוס,
ורוחי מספרת על מקומות של חופש,
שמחכים מאחורי הקצף שפורץ ממני,
עוד לא העזתי לדרוך בהם והזמן קרב.

בימים שצולל בלי לדעת לאיזה עומק,
טונות מים מעליי דוחקים את העבר,
ובצלילות טומן למטה עמוק בפנים,
אני מסתיר משקעים בכחול העמוק,
שלא ידעתי איך לשחרר בחוף יבשה.

ובכל זאת, בכל עלייה מעל פני המים,
אני מוצא שפיסה ממני צפה אל האור,
כמו צדף שנישחק שנים למטה בחושך,
ועתה מתגלה שפתאום הוא חלק ונקי,
ורגוע הולך יחף על חול החוף הנעים.


לעיתים נדמה שאני עומד כשובר גלים, ועתה מתגלה שפתאום הוא חלק
ונקי,
ורגוע הולך יחף על חול החוף הנעים.

https://youtu.be/XajyWpB8R5Q