נשמה,
הגעתי עד אלייך
מבור התחתיות
אין לי ממך צפיות.
את כמו הכוסות
האלה שלך, היקרות
על כל מכה קטנה
משווי משקל יוצאות
ונשברות.
את המכה של החיים
קבלתי כבר מזמן,
כשעוד הייתי תינוק
ואני לא יכול למחוק.
לפעמים אני משחק אותה,
כאילו אני השכן שלך
מקומה עשרים וארבע
עם המרסדס בחניה.
משחק בו נולדתי מחדש
עם כפית זהב בפה.
ואז אני מרגיש שייך
כשאני מתחפש
כל פעם שאני עולה
במעלית אלייך.
ואת עם הלבד שלך,
כבר עשרים שנה
הכול אצלך תפוס,
ואין לך מקום לעוד
אחד כמוני,
בלי המסכות,
שישבור לך את הכוסות.
אז מותק,
באתי,
רק אומר לך ואלך:
"זה לא ילך". |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.