על בסיס של דבריו של ידידי כאחי משה חסדאי

יש לי שביל בתוך הראש,
נמשך עמוק אל תוך הנוף,
מטר מתווסף בו בכל יום,
חוזר ומתפתל עד הלום,
שם פוגש אותם זיכרונות,
שבחרתי לשכוח לחיות.

רעד יציב מלווה אותי בדרך קרובה,
חושך מואר מחזיר נשימת אהבה,
חול נוזלי מחבק ליבי בשיר מתנגן,
זרח עומדת דורשת עוד צעד ישן.

הולך בכוון לא מסומן או ידוע,
מקשיב רק ללב, העיקר זה לנוע,
צחוק מתגלגל עם הרוח, לא נשבר,
ומלה אחת נותרה בי כמי שנדר,
לזכור, ולעולם לא לשכוח את האור,
כך אני מרגיש חי באמת, לא חוזר לאחור.

בשעות בהם רגבי אדמה מדברים מתוכי,
אני נושם זיכרון ואוזני קרויות לליבי,
וכשאני עומד מול השתקפות, לא מתפורר,
מביט בי בחמלה בעבר, אז הייתי אחר,
שולח לעבר ים אהבה, חבוק בלי כאב,
וחיים ממה שעכשיו, לא רק הד.

מה שהצלחתי לבנות מסביבי,
נולד מצורך ליזכור אמתי,
פתוח לרוחי, נפשי, נשמתי לעולם,
כדי שהפתח לא ייסגר אף פעם,
ובעוד שנינו נושאים יחדיו מבצר קטן בלב,
הוא מגן עלינו תמיד, שומר מכאב,
שומר גם משכחה ואובדן,
ומפני הלילה האחרון, הסוף הנעלם.

רעד יציב מלווה אותי בדרך קרובה,
חושך מואר מחזיר נשימת אהבה,
חול נוזלי מחבק ליבי בשיר מתנגן,
ורוח עומדת, דורשת עוד צעד ישן.

מתפלל, מבקש שנתקדם צעד ומבלי להגיד,
שהאחווה שנרגיש תהיה גשר, בהווה, בעתיד,
ניפגש לב אל לב ובלי פחד, לגלות ולומר,
זה שיש בתוכי נר קטן משלך, שמאיר היום ומחר,
לא, חרב לא תוכל להחליף, ולשמור עלינו,
זו רק אהבת אלוקים לאדם, שתגן בעדנו.

רעד יציב בחושך מואר,
נשימת אהבה בדרך קרבה,
בשיר מתנגן צעד ישן,
חול נוזלי ונודד ברוח עומד,
לא חוזר, לא פונה לאחור.

לא פונה לאחור.

לא חוזר, לא פונה לאחור,
לא פונה לאחור.


בעוד שנינו נושאים יחדיו מבצר קטן בלב,
הוא מגן עלינו תמיד, שומר מכאב.
https://youtu.be/AStiwdx3Uuw