באותו לילה
נאלמתי בין אריחי הרצפה

הסנימנטליות איימה לבלוע אותי שלמה
הראש התרכז במכאניות
הגוף באיך לנשום,
פנימה
החוצה
לאט

ליבה
רוחנית
נוזלת

המשכתי לחשוב על
ניסים גלויים

אני לא מבקשת גאולה
אני מבקשת להבין
איך הפכתי בין רגע לאור שנכבה מבפנים

כל העולם נמתח כמו עור
ואני חותכת בו שירים שאין להם עדים

פעם הייתי תפילה
היום אני להב שאין לו מקום
אני
בשר לאש התותחנים

אמרת:
אין מוות, רק שינוי לבוש
אין חטא, רק געגוע
ואז נעלמת
ואני הפכתי צל על פני האריחים

מתוך החשיכה הזאת
אני אצמח
ואשמח
זורחת
כמו זרע ששתול עמוק באדמה
מסביב לשחור העוטף
הזה
פורח

בין השורשים אני מוצאת פינה
נושמת קצת תום, קצת זמן
שמה את כל הפחדים בשורה
ומנשקת אותם כמו ילד קטן

אני קמה עם האדמה,
והלב עוד חצי ישן
השמש שוזרת בי קולות
של אתמול שלא סיים לנגן

נעלמתי בין אריחי הרצפה
הלילה אני שוב שלו

ליבה
רוחנית
רותחת