כבר לא חושש מהפסד או הצלחה,
הוא פשוט בוקר שעולה מאיר, זוהר,
ומלמד אותי לצפות, לשאוף, ולקבל הטוב,
בלי ריחוק או התנצלות כשהוא מגיע.

השער נפתח ויום אחד אפסיק לרצות,
לא את החסד, לא את המבט המאשר,
אהבה פה עומדת לידי, פשוטה, נוכחת,
כילד קשוב שלומד לדבר אל תוך שקט,
חוויה חושית, ממשית של שלוה עוטפת,
ואז מתוודע אל שמי, לא זה שניתן לי.

אלא זה שנכתב בהרגלים שנשמטו ממני,
וכשהפחדים ילכו, ריח אדמה אחרי גשם,
וצעד שקט בטוח שאינו זקוק להוכחה,
ולרגע כשיש מנוחה באמצע מסע החיים,
גבולות שלא מציירים בקווים, רק בנשימה,
כתפילה לומד לומר לא, בלי התנצלות.

פשוט רק כשהייה של הלב במקום הנכון,
אינטימיות תבוא, לא בכניעה, לא בדרישה,
תתיישב איתי במטבח, על כוס קפה הפוך,
תשקה בי סבלנות, מתוך עמדת שלמות,
ותלמד אותי לשחק שוב רק בכדי לצחוק,
אבחר באנשים שיכולים להחזיק עצמם.

לא בי, מבינים שאהבה היא אחריות,
גם שהשקט אינו ריק, יש בו יציבות,
שהמנוחה סוג של אומץ, בחירה מודעת,
של משולש שסוגר את מעגל הריפוי,
משחרר מקצב מחזורי של סתיו פנימי,
כי יש התנהגויות שנושרות כמו עלים.

הן היו יפות פעם, גם אולי הכרחיות,
אך עתה הן חוזרות אל בית העלמין,
כי לאט לאט אני מניח ונותן להן ללכת,
ואני מקבל כמתנה כוחות שאינם שלי,
ואז, אולי, יעלה בי הבוקר הפנימי,
זה שאינו מבקש אישור או הוכחה.

ואני כבר לא חושש מהפסד או הצלחה,
הוא פשוט בוקר שעולה מאיר, זוהר,
ומלמד אותי לצפות, לשאוף, ולקבל הטוב,
בלי רחוק או התנצלות כשהוא מגיע.

ואז לא חושש מהפסד לא מהצלחה,
כי זה הוא בוקר שעולה מאיר וזוהר,
ואני לומד לצפות, לשאוף, ולקבל ת'טוב,
בלי ריחוק או התנצלות כי הוא מגיע.

כי הוא מגיע,
כן הוא מגיע.


כבר לא חושש מהפסד או הצלחה, הוא פשוט בוקר שעולה מאיר, זוהר,
ומלמד אותי לצפות, לשאוף, ולקבל הטוב.
https://youtu.be/Le86HDfPkHc