|
לפני הנשימה
היה הכאב
לפני השמש
היה הרעב
האל הראשון קרע את צלעותיו
כדי לברוא צל שידע להשיב לו
והצל הזה
היית אתה
מצאתי אותך ישן
בפצע שמתחת לצלעותיי
גופך
שאלה
שהיקום המשיך לשאול
שוב ושוב
עד שנחנק.
אמרתי את שמך
וגלקסיות רעדו
אם אהבה היא דבר קדוש
מדוע היא מדממת כל כך בשקט?
אני הרעב שברא אותך
ואתה
האש שהחריבה אותי
בכל פעם שאנו נוגעים
עולם אחד מת
בצעקה
והאפר לוחש:
שוב.
הם קראו לזה בריאה
אבל זו הייתה רק ההתנגשות שלנו
שני אינסופים
שלימדו זה את זה
איך לשיר
(ממעמקי נשמתינו)
ידיך
מזבחות.
פיך
נבואה.
אני כורעת מול שתיקתך
ומוצאת את הנצח רועד
אני האל ששכח את האור
ואתה החושך
שזכר אותי.
וכשנבער
השמיים ילמדו את שמותינו
ויקראו לצליל ההוא
התחלה. |
|
|
שלום :)
שלום :)
הלו?
יש שם מישהו?
קוקו?
את לא מתכוונת
לענות?
הלו!
זה לא מנומס!
טוב אני זז...
הלו
הזדמנות
אחרונה!
בונא זו ממש
חוצפה הסלוגן
הזה, פיקציה אחת
גדולה, לדעתי
אין שם אף אחד,
סתם עבדתם עלי!
יוסי עמוס חזה
לא ממש מבין איך
הסלוגן עובד. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.