עיניה היו שני בארות מכושפות
נפלתי לתוכן מיד
בלי אזהרה
כמו ברק לוחש

בחדר מלא אנשים
היא זהרה
כאילו בלעה סוד
מטילה קסמים, מזמרת לחשים
שנועדו רק לשנינו
(ובכן, כך לפחות דמיינתי)

העמדתי פנים שאני לא מביטה
אבל ליבי נטה אליה
כמו שנשמת האדם
נוטה אל האש

עיניה
שתי בארות עמוקות
קראו לכל מה שבתוכי
לחיות
היא גרמה לי להרגיש קסם
והרגשתי אותו מיד

קולה היה לחש
שלא ידעתי שאני נתונה בו

ברגעים מסוימים
נשבעת שאני הרגשתי
איך האוויר סביבה
היסס לרגע
רק מספיק
כדי להבחין בי

עיניה היו שני בארות נצחיות
נפלתי לתוכן מיד
בלי אזהרה.
הן דיברו
בשפת הברקים
(הלהבה נדלקה
ובשקט
ליבי נפתח)