חשבתי להחזיק אותך במילה אחת
אבל המילה הייתה חיה פראית
היא נשכה את ידי
זינקה לאחור
וברחה

כל לילה אני סוחבת את מה שלא נולד
חצוי בין זיכרון לבין חוסר נשימה

יש משהו באהבה שלא נכנסת לגוף
אהבה שלא מומשה
טהורה להחריד
מגולפת בלב שבור
יש בה משהו
כל כך עצוב
היא
משרטטת אותי מחדש
כמו חתול עזוב
על מדרכה רטובה
בעיניים עייפות
המסרבות להיכנע

אתה לא יודע אותי
ואני לא יודעת אותך באמת
אבל הלב שלי, המטונף מחוסר
רוצה אותך בכל צורה של שבר
כמו צימאון שמבקש מים מארס
מתעלם מההשלכות
תקוע בדמיון
בלבד

אהבתי אותך כמו פצע
בלי סבלנות להחלים
ואני מסרבת להחלים
ריפוי זו צורה של שכחה

אהבתי אותך כמו מגפה
כמו אגרוף קפוא ודחוס אל מול הלב
המתכווץ
כל מילה שלא נאמרה
רעל
(שאני המטרתי)
כל מבט שלא נתפס
סכין
חותכת בבשר

אהבתי
ועודני.

חשבתי להחזיק אותך במילה אחת
אבל המילה לא רצתה להיות שלי
היא רעדה בכף היד
כמו
פרפר שבור כנף
והתעקשה לברוח
כאילו גם היא ידעה
שלא נועדתי להחזיק שום דבר
שנושא את שמך