בלילות שקטים שום קול אין בהם,
העולם נושם סביבו כבתוך ערפל,
גופו מתעורר, רדום קם לפני תודעה,
נע תחילה, שקט, ובטוח בעצמו,
כאילו מישהו אחר מנהל את תנועתו,
צועד במרחב, רובו ישן אך מעט מודע.

זוכרים חלומות על צללים ועל רוח,
להרגיש ולנשום גם את מה שנסתר.

מרגיש ריקנות כובשת ומתעבה בתוכו,
כמקום ללא שם, או תינוק שלא נולד,
מתמלא פה רק חושך תנועה ללא זיע,
מחשבה מאחרת, קול דק, כמעט לא נשמע,
כמו אור עמום שנאבק להגיע אל פניו,
והנה הקטבים בו נשמרים בשוויון.

זוכרים חלומות על צללים ועל רוח,
להרגיש ולנשום גם את מה שנסתר.

זה הרצון בשליטה מול הכמיהה להרגיש,
שקט מול תנועה, נוכחות מול מגע,
ערפול שמקשה על בחירה מאולתרת,
גוף ממלא תפקיד שלא תמיד הוא מובן,
דממה שנוגעת בו, לא רכה, לא קשה,
רק מזכירה שגם השקט הוא תנועה.

זוכרים חלומות על צללים ועל רוח,
להרגיש ולנשום גם את מה שנסתר.

אפילו הריסון והשליטה הינם געגוע,
ואז כששוב שב אל מקום לינתו, מדדה,
דופק וקצב נשימה מספרים סיפור ישן,
סוד של לילה שמחזיק בתוכו עוד רגע,
רגעים שעדיין לומדים לנשום ללא פחד,
להרגיש מחובק על ידי אלוהים גם עכשיו.

זוכרים חלומות על צללים ועל רוח,
להרגיש ולנשום גם את מה שנסתר.

להישאר בחיים בין ערפל לאור ללא מבוכה,
לשהות בכאב ולא למהר למלא את החסר,
רק להיות קצת פתוח למה שמתעורר בו,
ולדעת שעכשיו כבר אפשר להרגיע,
וגם אם זוכרים חלומות על צללים ועל רוח,
להרגיש ולנשום גם את מה שנסתר.

זיכרון חלומות של צללים ושל רוח,
להרגיש ולנשום גם את שנסתר.

לזכור חלומות על צללים ועל רוח,
להרגיש ולנשום גם את כול מה שנסתר.


בלילות שקטים ששום קול אין בהם, העולם נושם סביבו כבתוך ערפל,
אפשר לשהות בכאב ולא למהר למלא את החסר.
https://youtu.be/7SmfWMdhWHk