פתאום פקחתי עין, ואני על הרצפה,
ניאון השירותים מסנוור לי ת'עיניים,
טעם מר בלב ובפה, הראש על היד,
לא מבין איפה אני, קר פה ואני לבד,
לוקח זמן ואז לאט אני קם מהרצפה.
כשמתרומם רואה, אחד שחוט גמור,
מסתכל עלי מהמראה, יוצא החוצה,
ודורך יחף על שברי זכוכית שסביבי,
הם שפעם רצו להיות בקבוק או כוס,
הם התרסקו ממש כמוני על הרצפה.

ועכשיו נחתכתי והכל מלא דם אדום,
וגם אני שומע אותו כאילו והוא כועס,
צועק עלי איזה כיף סופית להשתחרר,
לצאת מהגוף שלך יה חתיכת שיכור,
ואני מתעורר כמו מעלפון לאט לאט.
מתיישב על הכיסא ומתחיל להוציא,
חתיכות מכפות הרגליים ופתאום,
רואה שהיא יושבת מולי, מסתכלת,
לא אומרת כלום, ויושבת עם השקט,
גם לא ביקשה שום דבר רק יושבת.

ידה על השולחן הרעוע, מתבוננת,
ואני, שולח את היד שמטפטפת דם,  
ואחז את הבקבוק שעדיין חצי מלא,
שותה את הנוזל הענברי בשלוק אחד,
ואנחנו שתי נשמות שלא אומרות דבר.
כמו שתי נשימות עייפות מחכות,
אף אחד מאתנו, לא את ולא אני,
לא יודע אם זה ערב עכשיו או אולי,
בוקר של יום ששכח להיות הוא,
אמרתי לה שאין לי דרך אחרת.

גם שאני חייב את הבקבוק לנשום,
והיא רק, כמו מי שמבינה, מביטה,
בחיוך של עייפות, לא חיוך של סליחה,
רק של ייאוש כי נגמר לה כבר מהכול,
אפשר לשמוע ברקע צלילי עוגב.
ברחוב למטה מישהו צועק את,
שמו של אלוהים שהפסיק לענות,
והקולות דיממו דרך הקירות,
כצלילים אחרונים של סוף הסרט,
שמשאיר טעם של חיים מבוזבזים.

אז ככה עוברת לספה, נרדמת,
ראשה על הכרית שרופת שמש,
ואני, עם עשן בעיניים הבטתי בה,
לא מתוך אהבה אלא מתוך ידיעה,
שאין אפילו דבר אחר לעשותו.
לו הייתי יכול, הייתי נוגע בה בלי גוף,
רק בנשמתה, עם מה שנשאר מהלב,
ואז בא שקט אין שלום הד או צליל,
שקט שאין בו שאלות גם לא נחמה,
רק מזכיר לי קצת כמו סוף של סרט.

כמו סוף שאין בו סיבה או משמעות,
סתם חיים שלא משאירים עקבות,
עקבות שתמיד שקועות בלתי נראות,
באדמה ולא בולטות, קשיים שמעולם,
לא הצלחנו או רצינו להתגבר עליהם.

ובקרוב גם אני לא אשאיר עקבות, הס.

אני לא אשאיר עקבות.

לא אשאיר עקבות.

הס.


ועכשיו נחתכתי והכל מלא דם אדום, וגם אני שומע אותו כאילו והוא
כועס,
צועק עלי איזה כיף סופית להשתחרר,לצאת מהגוף שלך יה חתיכת
שיכור.
https://youtu.be/maWAkt4vzCI