הפסיכיאטרית הוסיפה לי כדור
כי אני מתלהב מדי
ערני מדי
למרות שיש לי דרכים לתעל את האנרגיה
לדברים מועילים ורבי משמעות.
אני דווקא מרגיש שאני דלוק מרוב אור
ומלא במשמעות
אבל גם הדודה אומרת שהמצב שלי בעייתי.
נכון, אני כבר לא מנומנם
וכבר לא עייף
אבל גם כשאתה מלא מדי באור פנימי
אפשר להישרף...
נ.ב.: כבר אמר הפילוסוף של המדע יואב בן דב ז"ל, ששני המצבים
לא ראוי שישתלטו כל הזמן על כל התודעה. כשאתה כל הזמן מחפש
סימנים ואותות, זה עלול להוביל אותך לאשפוז - וכשאתה מנתח הכול
באופן רציונלי וקר, זה עלול להוביל לחשיבה מתכתית ומנוכרת,
לחוסר משמעות.
באופן אישי, בשיא האקסטזה שלי הרגשתי רגש דתי כלפי חוברת
קומיקס שקיבלתי במתנה, רק בגלל שהשנה והחודש בהם נולדתי הודפסו
על הכריכה. האם יש צירופי מקרים? האם הגזמתי? אני לא בטוח אבל
באותו הרגע זה היה נעים מאוד... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.