שכב, אבא, שכב בשקט, תנוח, עיניך עצומות,
האלכוהול הוא שלקח אותך, עיננו חמות ודומעות,
השושנים שבחדר לא נובלות, נושאת זיכרונך,
ובכל נשימה שלנו אבא, לעד אנחנו יחד איתך.

עיניך סגורות אבא, שקט רם כל כך בחדר,
פעימות ליבי נבלעות בו ולא משאירות זכר,
ידיי נוגעות בשלך לגלות שגופך נוקשה וקר,
כבדות עוטפת וחונקת דימעה כשליבי נשבר.

הריח שלך עדיין נשאר כאן ועוטף כל חפץ ובגד,
צחוקך לא נשמע רק אחותי ואני נשארנו פה צמד,
החפצים שלך במקומם עומדים, צועקים במקומם,
אתה לא פה יותר, אורך אבא, לא גווע, חשך ונדם.

ועכשיו כשהשמיכה נפרשת על גופך השוקט,
עיניי עוקבות אחריך ואתה לא זז, הזמן דוחק,
חושך צללי ליבי על קיר מתקלף, מכבידים,
שיר ערש כואב אמלמל כדי שתישן וארדים.

שכב, אבא, שכב בשקט, תנוח, עיניך עצומות,
האלכוהול הוא שלקח אותך, עיננו חמות ודומעות,
השושנים שבחדר לא נובלות, נושאת זיכרונך,
ובכל נשימה שלנו אבא, לעד אנחנו יחד איתך.

פיה פתחה אדמה לקבל אותך והלב נשבר,
הרוח מצליף, נושב בשמי ענן אפור וקר.
ילד ובת עומדים בעין אדומת המבט, עז יגונם,
ניגון הקדיש הסתיים ונדם והשקט כבד בליבם.

ליחשושים כצליל רקע מתערבים בריח קפה טרי,
חיבוקך כה חסר לנו אבא, עין מלאת תוגה בי,
מנחמים באים והולכים, מילים בחלל נשמעות,
בעוד ליבנו הבוער, השורף, מבשל את הדמעות.

ברחוב ראיתי דמותך עומדת ליד מעבר חציה,
חשבתי שזה אתה, נדרכתי כולי, נשמתי רעדה,
אך כשפנית לאחור, מישהו זר לגמרי זה היה,
ושוב, נשברתי שנית, נחמץ ליבי איזו אכזבה.

שכב, אבא, שכב בשקט, תנוח, עיניך עצומות,
האלכוהול הוא שלקח אותך, עיננו חמות ודומעות,
השושנים שבחדר לא נובלות, נושאת זיכרונך,
ובכל נשימה שלנו אבא, לעד אנחנו יחד איתך.

בכל נשימה שלנו אבא,
לעד אנחנו יחד איתך.

אבא

יחד איתך.