ואולי לא אני נשארתי שם, אלא הוא נשאר בי,
הרצון להיות כמו אבשלום.
שהתעלם מזה שאני יושב בכיתה,
מפחד לצאת החוצה. להתמודד עם זה שאני לבד
ואין לי כאן חברים,
הרצון הזה, שימית היפה
תיכנס מהחצר היישר אלי ולא אליו. הרצון הזה שלא יעמוד לי גם
היום
כמו אז כשהוא אמר לה,
תמצצי
והכניס את האצבע שלו לפה שלה.
והיא כבר לא הייתה ילדה,
יותר לא תהיה ילדה
אולי לא אני נשארתי שם, אלא הוא נשאר בי.
ואני מסתכל בצמרות העצים,
לראות אם אי פעם יתפסו לו השערות
בענפים הגבוהים מדי עבורי.
לעולם לא אגיע אליהם. אינני ראוי
לילדות טובות כמו ימית.
אחרי זה, תמיד יצאתי בהפסקות,
והתחלתי לטפס על עצים. |
