הָרַעַשׁ מַחֲרִישׁ
אֶת יְכׇלְתִּי
לְהַרְגִּישׁ,
לֹא שׁוֹמֵעַ אֶת עַצְמִי.

רוֹצֶה לִצְעוֹק:
אַת פּוֹגְעָנִית
בִּלְבוּשֵׁךְ הַחוֹשפָנִי,
מַבָּטֵךְ הַחוֹדֵר,
דִּבּוּרֵךְ רַךְ, אַךְ דוֹקֵר אוֹתִי
בְּהֶעָרוֹת עוֹקְצָנִיּוֹת.

אֲנִי תּוֹפֵס מַחֲסֶה
בְּתוֹךְ קוּפְסָה,
עוֹצֵם עֵינַיִם,
סוֹגֵר אָזְנַיִם
וּמַרְעִישׁ
שֶׁלֹּא לְהַרְגִּישׁ.

עוֹד מְעַט
בְּתוֹכִי אַתְּ מִתְכַּרְבֶּלֶת,
מַעֲבִירָה בִּי רֶטֶט
בְּשִׁפּוּלֵי הַבֶּטֶן,
דִּגְדוּגים בָּרֹאשׁ
אַל תֵּלְכִי.

קָשֶׁה לִהְיוֹת גֶּבֶר.