עכשיו
כשהתברר שאתה לא
או שבעצם אתה כן עם מישהי אחרת,
כל העתידים שדמיינתי קורסים לי מול העיניים.
מתמוטטים באבק כמו בניינים על השבר הסורי-אפריקאי.

כבר דמיינתי אותי אומרת לילד שלך
שאין דבר כזה יותר מדי אהבה.
לאהבה יש הרבה צורות וצבעים
וככל שאוהבים היא רק גדלה,
קסם שכזה.
שזו בעצם דרך לומר לך
שאני יכולה לאהוב אותך ואת מה ששלך.

ועכשיו אני ואתה והיא ואני ואני
אני מרגישה ריקה.
העתידים קרסו אבל התשתית עוד כאן.
ואני יודעת
שלאהבה יש הרבה צורות
את חלקן אני עדיין לא מכירה.

אני ואתה, אתה ואני
מה יהיה מאיתנו?