כְּשֶׁזֶּה יִגָּמֵר, אֲנִי אֶעֱצוֹר,
אַשְׁמִיט אֶת הַמַּשּא הַכָּבֵד,
אַנִּיחַ לוֹ לְהִתְרַסֵּק וְאֵשָׁבֵר יַחַד אִתּוֹ.
הַקּוֹלוֹת שֶׁנֶּאֶטַמְתִּי מִלִּשְׁמֹועַ יַחְלוּ לִזְעֹוק,
וַאֲנִי אֶהְיֶה חֲסַר כֹּחוֹת לְהַשְׁתִּיקָם.
לֹא יִישָּׁאֵר אֶת מִי לֶאֱחֹז,
הַגּוּפוֹת יֵהָפְכוּ לְרוּחוֹת חוֹלְפוֹת הַמְלַטְּפוֹת אֶת
פָּנַי,
וְהַכְּאֵב יִפְרֹוץ - וְאַנִּיחַ לוֹ לְהַכּוֹת בִּי, לְפָרֵק
אוֹתִי.
וּבֵינְתַיִים הֵם יַעַמְדוּ וְיַבִּיטוּ,
כְּהֵיי חוּשִׁים בְּלֹא תְּזוּזָה.
רַק יֹאמְרוּ
"כְּאֵב זֶה חוּלְשָׁה, וְחוּלְשָׁה לֹא שוֹרֶדֶת."
וְלְאַט לְאַט, גַּם אֲנִי אֶעֱלֵם.