אַתְּ אוֹמֶרֶת,
שֶׁשָּׁתִית עַד תּוֹם
אֶת כּוֹס הַיִּיסּוּרִים.
מֵעַכְשָׁיו לֹא תֹּאכְלִי יוֹתֵר
בּוֹטְנִים שְׁבוּרִים.

זֶה הַזְּמַן לִחְיוֹת,
לְבַלּוֹת בֵּמְסִבּוֹת,
לִנְסוֹעַ לְחוּ"ל,
לַעֲשוֹת שְׁטוּיוֹת,
וְלֶאֱכוֹל,
רַק בּוֹטְנִים שְׁלֵמִים.

חַלַאס לְוַתֵּר.
מֵעַכְשָׁיו רַק הַטּוֹב בְּיוֹתֵר.
אֵין לָךְ זְמַן לְאֲנָשִׁים שְׁבוּרִים,
אַתְּ רוֹצָה אוֹתָם מֻשְׁלָמִים.

אָז מָה אַתְּ עוֹשה שָׁם, בַּפִּינָּה,
בְּשִׁבְעָה שֶׁל הַדּוֹד שֶׁלָּךְ הַמְשֻׁגָּע,
שֶׁתָּמִיד פִּנֵּק רַק אוֹתָךְ - בִּמְיֻחָד?
יוֹשֶׁבֶת, לֹא מְדַבֶּרֶת עִם אַף אֶחָד,
מִתְעַקֶּשֶׁת לֶאֱכוֹל רַק בּוֹטְנִים
שְׁבוּרִים.

כָּל שֶׁבֶר נִשְׁבַּר
לוֹקַחַת בִּזְהִירוּת,
כְּאִלּוּ קָרָה לוֹ אָסוֹן.
מַעֲלֵה בָּךְ זִיכָּרוֹן
שָׁבוּר שֶׁל מַגָּע
וְהֶבֶל פֶּה שֶׁל בּוֹטְנִים
מְרַסְּקִים.