באת אליי עם מלח על עורך
אדם בן תמותה, אך עשוי מחטא
נגעתי בשפתיך, נמסתי בעיניך
והאלים למדו מהו פחד.

הוא שר עם זאבים, הוא רקד בגשם
נשמה של אריה בלב אדם
נגעתי בידו, שכחתי את שמי
והירח הסמיק על פניי

(מעולם לא הכרתי גבר כמוך)

אך אהבה - היא מלחמה בסתר
מקדש בוער מעל המים
האלים ישקרו, ואחים זממו
להטביע חלום כסף של אישה

קול אחי, כה שקט, כה קר:
"ראי את הנקודה האפלה בזהב?
חיה נסחפת, נשימת הים האחרונה
פגעי עכשיו, אחותי היקרה - כווני למוות."

מתחתי את הקשת, בחן ובגאווה
הגלים נסוגו, הרוחות בכו
פגעתי בו ישר - ירייתי הייתה אמנות
אך היא ריסקה את ליבי האלמותי...

שמו נחרט בליבי
אוריון...
ועדיין אני לוחשת בלילה...

אהבה - היא חוט של אש
שרה, נשברת, לא יודעת בושה
והאבל יעטור בכתר של קוצים
כשחמלה תבוא להחזירני הביתה

אני הייתי הירח, הוא היה הגאות
הוא שחה רחוק מדי מביטחון הגאווה
נקודה בים, רק הבהוב
רק שקר
מתחתי את הקשת, וראיתי אותו מת

אוריון, אהובי, אתה שוקע בשחור
כואב לי לקרוא לחץ לשוב
עשיתי לך כוכבים מעצמות שבורות
כתבתי את שמך בדם ובאבן

יצרתי קסם מגבר שבור
ציירתי אותך ביד מוכתמת דם...
עתה אני הולכת בשמיים לבד
הנחתי אותו גבוה, במקום שאיש לא הגיע

צייד שנולד מאבק קוונטי
שומרת את שמך בתוך נשמתי

אהבה... היא שורפת, ועודנה זוהרת
אני שומרת את זכרך חי
וכל לילה אני מכוונת מעלה
לנשק את אוריון
לשיר על אהבה

(אישה מוכתרת במה שאיבדה)