עלם חמודות על הרכבת,
רואה שדות וציפורים,
מסתכל בנוף דרך החלון,
נפשו מפזמת לו מילים.

בפנקסו רושם שירה,
בשדה נערה חולפת,
הוא מעיף הדף מהחלון,
רוח פתק אל ידה נושבת.

זו קוראת את שכתוב בו,
ועיניה מתמלאות פליאה,
מרימה ראשה ומתבוננת,
במציאות פלאית שבבריאה.

רואה ענן, טפטוף של גשם,
בחלומה היא נושמת,
אוויר שדות ועמקים,
בדמיונה רגעים מקפלת.

ליבה החם פורח שוב,
בעברה לא נפתח זה הניצן,
חייה לא התגשמו אז,
ועכשיו נהיה לפרח קטן.

בין מה שהיה למה שיהיה,
מתמיד זה העלם בחיפושיו,
בדמיונו פוגש הנערה,
כן, הנה מצא אותה עכשיו.

בפתק, מה כתב העלם?
מילות כמיהה ואהבה,
לנערה חייך העלם, נתן ליבו,
שלובי לבבות, זרוע ותקווה.

אז פתק מתעופף ברוח,
במדויק אל כף ידה,
אלוהים משדך שידוכים,
במציאות פלאית שבבריאה.



ליבה החם פורח שוב, בעברה לא נפתח זה הניצן.
חייה לא התגשמו אז, ועכשיו נהיה לפרח קטן.
https://youtu.be/cyl7ynB2eIg