לפעמים השקט שבחוץ,
רק מראה על הרעש שבפנים,
נעמדתי מול תריס חצי פתוח,
מסתכל בין השלבים.
כדי לראות בחוץ איך הגפן,
על גב קיר הוא מתפס,
הבית ריק וקר, זה רק אני כאן,
ציפורניים אני כוסס.

כבר די הרבה זמן שאני נמצא בבית,
מסתובב בין חדרים,
האור הדל נכנס קצת פנימה לא מאיר,
את חדרי הלב החרדים.
כמעט עברו כבר כל חגי תישרי,
עוד מאט שמחת תורה,
אי אפשר שלא לזכור שוב,
רק לפני שנתיים זה קרה.

השקט בחוץ מסתיר בפנים סערות,
אתפלל לאלוהים כדי שירפא הזמן,
כי זיכרון חי ונושם בין הקירות,
לראות שאור חדש מהחושך קם.

זוכר עמוק בלב את כל אותם נשמות,
גברים נשים וטף,
איך בסערה נשלחה, הגיעה כאן החרב,
והמוות אותם חטף.
גם מי שעוטה מסכה של רוגע,
ופניו נראים שקטים,
מתחת לכל זה יורדות דמעות של צער,
על כל אותם האנשים.

פרחיי אדם שביום משפט, ראשון לראש השנה,
לפני שנתיים כבר נקבע,
מי יחיה ומי ימות, מי ברעש ומי במגפה,
מי ברעב ומי בצמא.
זוכר כל הנשכחות, בספרו, כל יד אדם חתמה,
ביום דין, אז ספרו נפתח,
מי בחרב, מי בשריפה, או בכדור רובה,
מי בפגז מרגמה או תותח.

השקט בחוץ מסתיר בפנים סערות,
אתפלל לאלוהים כדי שירפא הזמן,
כי זיכרון חי ונושם בין הקירות,
לראות שאור חדש מהחושך קם.

אז נכון שהיום זה ערב חסד סוכות,
כולם הערב ישבו בסוכה,
חשכות הבית תעפיל על אור החג,
לפני שנתיים חטפנו המכה.
ובכל זאת, בין עלי הסכך כפות תמרים,
וקישוטים, נרעדת רוח קלה,
נושאת תפילה חרישית, למי שכבר לא פה,
ולכל אשר נפשו פצועה.

לו רק יהי ומתוך החושך שוב ינץ,
ניצן חסד, ניצוץ קטן של אור,
ונזכה כולנו יחד, נראה איך מכאב צומח,
בוקר חדש, לבן ולא שחור.
השקט בחוץ מסתיר בפנים סערות,
אתפלל לאלוהים כדי שירפא הזמן,
כי זיכרון חי ונושם בין הקירות,
לראות שאור חדש מהחושך קם.

אתפלל לאלוהים כדי שאותנו ירפא,
ואז שוב אור חדש את השמיים יכסה.



כי זיכרון חי ונושם בין הקירות, לראות שאור חדש מהחושך קם,
אתפלל לאלוהים כדי שאותנו ירפא, ואז שוב אור חדש את השמיים
יכסה.
https://youtu.be/JiYO72xYcGU