שמש בגבעון דם,
דם ניגר כמי נהר,
הלום קרב אצלו נשאר,
תוכו נסער, הכול נגמר.

עכשיו נזרק רימון,
הכול בוער אל מול עיניו,
שדה נשרף עכשיו,
רוחו נשברת, גם הגב.

ליבו חווה פיצוץ,
קולות רמים וצעקות,
מוחו קודר, עיניו כבויות,
אין מנוחה, רק זעקות.

ומי שחי עוד שם,
זוחל בשקט, בסלון,
את חייו בצל קרב בדמיון,
חי את מותו, ללא שעון.

בין הריסות חייו,
שומע דופק מהדהד,
אתמול, היום, תמיד בודד,
לא שוכב, לא יושב ולא עומד.

בתוכו נפש טרופה,
ושוב שוקעת לה השמש,
מטפטפת לו דם על בגד,
אין תחבושת ולא אגד.


ומי שחי עוד שם, זוחל בשקט, בסלון,
את חייו בצל קרב בדמיון, חי את מותו, ללא שעון.
https://youtu.be/1aOp98NuvDU