זה ממש בסדר,
אם את מרגישה,
שאת אחלה גבר,
אבל אישה.

("אחלה גבר", מילים: לירז רוסו וירדן פלג)

בספרו, "המעגל הפתוח", עונה אמיר אוריין, מייסד תיאטרון
הפרינג' "החדר", על השאלה "מהי אמנות?" בדרך הבאה:
בידור= יצירה קואליציונית
אמנות= יצירה אופוזיציונית.

כשהצגתי את הטענה הנ"ל באוזני עופר שור, מורה, מחנך, מתרגם
(ולאחרונה גם סופר), שלמד על תרבות באוניברסיטה, הוא הסתייג
מהמשוואה הכול כך נחרצת. אז שאלתי אותו באימייל מהי אמנות
בעיניו. הנה מה שהוא ענה:
"זאת שאלה גדולה מאד, באמת שקטונתי מלענות עליה. אבל אני
חושב שכל יצירה שמנסה באיזושהי דרך להסביר או לשקף או להתייחס
למציאות היא אמנות. לא חייבת לבקר, אבל חייבת להגיד משהו על
המציאות, מה שזה לא יהיה."

לפני שאנסח את התשובה שלי, אני חייב לציין שבוודאי אפילו אמיר
אוריין יודה שלעתים קשה לשים תווית מדויקת על יצירה. לעתים יש
בידור עם אלמנטים אמנותיים, כמו בסדרה "שמש", כשבאופן חתרני
כנגד המוסד הנוטה לעתים (לפחות לעתים) לפטריארכליות, מוסד
הנישואים, עוגן התחתנה עם 2 גברים, אחד לימים זוגיים ואחד
לימים אי זוגיים, ב"שיטת הזכיין"...
לעתים יש גם אמנות עם אלמנטים בידוריים, כמו במחזה של סארטר
"בדלתיים סגורות", בגרסה הישראלית, כשהגבר במחזה אומר: "כן,
ברור שאין בגיהנום שיפודים, מה, זה על האש?" ואני בטוח שאפילו
אמיר אוריין יודה שהשורה הזו היא "בשביל הצחוקים"...
והקומיקסים השונים לעתים ממש שוברים את הגבול בין בידור
לאמנות. השיר "אחלה גבר", לדוגמה, הוא גם בידור וגם חתרני
במידה רבה (בנושא המיגדרי).

התשובה שלי לשאלה "מהי אמנות", נוטה יותר לכיוון של עופר שור
עם תיקונים קלים:
יצירה אכן במידה רבה תהיה אמנות אם היא אומרת משהו על המציאות,
אבל כדי שמכלול יצירתו של יוצר תחשב אמנות, הוא חייב לפחות
לעתים לתת מבט מעמיק על המציאות, לא לגמרי מספיק לומר מה
שזה לא יהיה, העומק משנה! רצוי אפילו שהמבט יהיה כל כך מעמיק,
שיהיה כמעט חתרני (לעתים לפחות...) ויש גם עניינים של אסתטיקה
בכל יצירה, לא רק אמנותית, שחשוב שיופיעו.

לסיום אתן לכם בדיחה, היא לא שלי ובכל זאת היא קשורה לנושא:
זוג נשוי נמצא בחדר השינה.
פתאום הבעל בוכה.
האישה שואלת אותו "למה אתה עצוב?"
הוא עונה "את זוכרת שהיית בת שש עשרה?"
"זוכרת..."
"וזוכרת שעשינו מה שעשינו במושב האחורי של המכונית?"
"זוכרת..."
"וזוכרת שאבא שלך, השריף, דפק על החלון עם הרובה שלו ואמר: 'או
שאתה נכנס לעשרים שנה לכלא, או שאתה מתחתן עם הבת שלי'?"
"זוכרת..."
"עכשיו יכולתי להשתחרר...", בוכה הבעל...

זו רק בדיחה, לכאורה - ובכל זאת יש בה משהו חתרני כנגד מוסד
הנישואין (הוא כמו מאסר עולם)

מקווה שנהניתם מהמאמר!!!