שעות שאני בחדר דומם וחשוך, האור העדין שבחוץ הפך כבד כענן,
לאחר שעבר ונכנס דרך התריס, קווים דקים של שקט רועם,
נמשכים על קירות הזמן, והדממה כאדמה על קבר טרי,
לפעמים אני טובע ברעש פנימי, גלים סוערים כאוקיינוס משתולל,
קול מחשבות שצועקות בתוכי, והלב דוהר ועל סף פיצוץ,
אני לא נכנע למשא שבתוכי, נותן לו מקום, מבלי שאשבר,
אני לא מתחבא או נעלם, מתפוגג לו ברוח, כל הד שחוזר,
על רגליים יציבות, עומד זקוף ונושם.
משתלם והולך. הולך ומשתלם.

צועד מקיר אל קיר בחדר הריק, זה כמו להרגיע אריה שואג בכלוב,
כפות ידיי הקרות בכיסים, כל משפט שלא נאמר אינו קובר אותי,
רק צף במחשבותיי, החום בוער בי, זו לא אש גלויה אלא מחנק
סמוי,
כמו עשן סמיך שאין בו נשימה, ואז חורק בתוכי רעש מתכת,
והשקט שאני מבקש, בורח, נעלם אבל אני לא נכנע למשא שבתוכי,
מבלי להישבר, להתחבא או להעלם, רק נותן לו מקום, בכוח,
גם לא בורח לשום מקום, כל הד שחוזר מתפוגג לו ברוח,
ואני על רגלי היציבות, עומד זקוף ונושם.
משתלם והולך. הולך ומשתלם.

נושא את זה עמוק, בלב ובמוח, וזה עד שהקירות נסדקים,
הכובד גובר, משקל הדברים רוצה להכריע, אבל אני ער לכל תנועה,
הצללים מתארכים בתוכי, הצלילים צורחים לי באוזניים,
ליבי צורב מבפנים כסרפד במקומות שהעבר חרט קווים עמוקים,
להט מתלקח, יעלם כלא היה בי מעולם, העומס יתרוקן,
לאט לאט עושה סדר, מרוקן את הגלים, עד שאוכל לנשום,
הים שסוער וגועש בליבי לא מקבע אותי אני נותן לו מקום,
אני על רגלי היציבות, עומד זקוף ונושם.
משתלם והולך. הולך ומשתלם.

לא נכנע לכובד שבתוכי, נותן לו מקום בעולם,
לא נשבר, לא מתחבא, בורח או נעלם,
הרעשים שבי מתפוגגים, גם כל הד שחוזר אלי,
ואני עומד זקוף ונושם, יציב על שתי רגליי,
ניצב על שתי רגלי, זקוף נושם ויציב,
ואם הד חוזר אלי, אני לא מגיב,
אני על רגלי היציבות, עומד זקוף ונושם.
משתלם והולך. הולך ומשתלם.

על רגלי היציבות אני עומד ונושם.
הולך ומשתלם. הולך ומשתלם.



זה כמו להרגיע אריה שואג, ניצב על שתי רגלי, זקוף נושם ויציב,
ואם הד חוזר אלי, אני לא מגיב.
https://youtu.be/J0DaEl345XY