שמעתי קולות קשים, זה היה בילדותי
לחשתי לעצמי, בתוך הראש שאין לי מוצא,
ולמה זה תמיד קורה לי, למה דווקא אני?
צללים עטפו אותי וליבי קפא, לא הושטה יד,
נחרטו מילים שאין לי כוח, והם אשמים,
שאני חסר אונים, והם אשמים.

עתה כשאני מביט אני לא ילד כלוא,
החיים כמרחב פתוח, לא כזירת קרב,
וכשמתייצב מול המראה אני לא מתקרבן,
חור שחור הפך לאדמה מצמיחה,
הכאב עיצב אותי, והצמיחה ריפאה.

גדלתי לתוך שתיקה צועקת שדמתה לחומה,
התרחקתי מהחיים, רציתי להיות לבד,
לחשתי שאני תקוע בגלל מה שעשו לי,
אחרי שנים רבות ניצת בי ניצוץ זעיר,
קול מניע מבפנים אני יכול לבחור להשתחרר,
לבחור להמשיך קדימה ולהשתחרר.

עתה מביט ואני כמעט לא ילד כלוא,
החיים כמרחב פתוח, לא כזירת קרב,
וכשמתייצב מול הראי אני לא מתקרבן,
חור שחור הפך לאדמה מצמיחה,
הכאב עיצב אותי, והצמיחה ריפאה.

הדרך לחופש לא נפתחה ביום אחד,
רק כשהעזתי לשאול, מה באחריותי לשנות?
כאב לא חייב להיות כלא, יכול להיות שער,
אבן שהושלכה לעברי גם בה שיעור חבוי,
בי הכוח לומר גם כשקשה לי אני יכול לצעוד,
עדיין יכול צעד קטן קדימה לצעוד.

עתה כשמביט אני כבר אדם חופשי,
החיים הם מרחב פתוח, ולא זירת קרב,
וכשמתבונן בי במראה, כבר לא מתקרבן,
החור השחור הפך לשדה ואדמה מצמיחה,
הכאב והמצוקה עיצבו, והצמיחה ריפאה.

הכעס והטינה לאט דעכו כגשם על חלון,
במקומם באה לקיחת אחריות על החלק שלי,
לא מזמן עוד התלוננתי שאף אחד לא מבין,
היום מבטא את ליבי ומוצא אוזניים קשובות,
רואה שעברתי קושי גדול, ואני בונה מחדש,
נושם את עצמי באמונה ובונה מחדש.

כן, והיום כשאני פוסע בשדה בו נרפאתי,
לא שוכח אך רואה את הפרחים שהצמחתי.


קורבנות באדם או קבוצה שנפגעים מעוול, אלימות, ניצול או פגיעה
אחרת, היא מתארת חוויה אמתית של נזק גופני, נפשי או חברתי,
המחייבת הכרה, תיקון וצדק.
https://youtu.be/PfCUlttkEvQ