פעם היית יפה,
פעם היינו ביער,
פעם אהבנו מאוד.
ואז נשרף היער,
וכל עוף וכל חיה ברחו
להציל את עצמם.

וכל מה שנשאר מאהבתנו
הוא ליבי המפוחם. מוטל דומם
ביער שבו המתנתי לך.
שם, ליד העץ מתחתיו עשינו פעם אהבה, כמו חיות,
את עמדת על ארבע ונאנקת. הפכת בעיניי
לנקבה בלהקת זאבים,
שם, ליד היללה החנוקה ההיא,
מונחים שרידים שרופים של אהבה שהושחרו.

אין לדעת מי הצית את השריפה.
אני יודע מי ברחה,
הותירה אותי, לבדי,
לב שרוף זוכר הכול.

אם פעם תטיילי שם, כרעי על ארבעותייך שוב,
קרבי ראשך לאדמה כמו אז,
מה שרועד תחתייך, בתוכך,  זה לא שיא מזויף של סקס לא הולם,

הלב פועם
הלב פועם
הלב פועם