הרוח נושאת אותי, לבד אך לא מתוח,
אור חלש בין הצללים קורא לי,
הלב מחפש מקום לשוב אליו.

בפינה של רחוב רטוב אני עוצר,
עיניים עמוקות באוויר הזיכרונות,
קולות רחוקים כאילו מכירים אותי.
אני מחייך אל חוסר הוודאות,
מצפה על הגבול שבין פחד לתקווה.

מישהי מתקרבת, דלת נפתחת,
אנחנו מחייכים, ללא מילים נוגעים,
מגע של הבנה בלי מילים,
שיחה חרישית על רגעים קצרים,
על חלומות שכבר כמעט ונשכחו,
אני שומע מילים שמרגיעות
כאילו היו מנגינה, את כמו הים עכשיו,
ואני בתוכו, ציחקוקים, נגיעות,
לחיים סמוקים, ליבנו מתקרב בריקוד עדין,
אל נקודות שבהן הכאב והכוח נפגשים.

כל תנועה קטנה מחזירה אותי
לעצמי, לנשימה, לרגע הזה, אלייך,
ומלמדת שאין צורך לרוץ או לברוח,
אפשר פשוט להיות אחרי הסערה,
וכמו שובל של אור, כמו מטאור, להישאר.

הלב נרגע, אני עומד, את מחייכת
לרגע קטן של אמת מחלחל לתוך הכול,
החיים נושמים בי שוב, לרגע בלעדייך.

הרוח נושאת אותי, לבד אך לא מתוח,
וכמו שובל של אור, כמו מטאור, להישאר.

להישאר.
את כמו הים עכשיו.

דלת נפתחת, עיניים עמוקות,
אנחנו מחייכים, ללא מילים נוגעים.
https://youtu.be/HuGjNES8Mp8