עברו שבועיים
מהפעם האחרונה
ואנחנו שוב נוסעים
במכונית לבנה מהעבודה
לירושלים
לבית החולים

אתה שותק ונוהג
אני לא סותמת את הפה
מקשקשת על צירופי מקרים
קשה להכיל את כל זה
אני יודעת
אבל אני אישה של מילים

היינו צריכים לקחת
את שלוש תשע חמש
למה להיתקע בפקקים
כשאפשר להתרגש

אתה מגביר את הרדיו
כדי לא לחשוב
לפחות יש שירים מעולים
אני שרה בקול
מעמקי נשמתי
במקום להוציא עצבים

אף אחד מאיתנו
לא רוצה להיות פה
אבל לפחות מנסים
לבשת חולצה ורודה
להזדהות איתי
איזה איש של מעשים

היינו צריכים לקחת
את שלוש תשע חמש
למה להיתקע בפקקים
כשאפשר להתרגש

ליד מבשרת
יש מנהרה
השיר הופך רעש לבן
נסתמות האוזניים
אין אור בקצה
למה בכלל נסענו מכאן?

אם רק הייתי יודעת
מה אתה רוצה
אם רק היית שואל
מה אני רוצה
מרחוק הבהוב
של נורות אזהרה

היינו צריכים לקחת
את שלוש תשע חמש
למה להיתקע בפקקים
כשאפשר להתרגש
אולי במקום להיות ברוגז
היינו נזכרים
במלון הנטוש
והנחל היבש
בבוסתן בגבעת יערים

במראה האחורית של הרכב
אני רואה אותך מתקרב
ברדיו נותנים את השיר של ההוא
שפעם שבר לי את הלב
אתה פותח לי את הדלת
ועוזר לי לקום ולצאת
אתה איש של מעשים
ג׳נטלמן, באמת