הקירות נפלו ברגע אחד, ברעש גדול,
לא היה זמן לומר שלום, הכול קרה רע באחת,
הילדים לא הספיקו, הם מתחת להריסות,
הרוח לקחה את שמם, נשארתי בלי שמות.

אני יושב על שפת מדרכה, עם פיח על הפנים,
חולצת עבודה קרועה, מלוכלך, רגלים יחפות,
איך עשן מצייר על השמים את מפת חיי החדשה,
נחרב כל עולמי ברגע אחד זו הידיעה, ההרגשה.

אאא,
הבית איננו, והילדים אינם עוד.
אשתי היפה הלכה אתם.

לילה יורד ואני שותק, לא בגלל חוזק, לא בגלל כבוד,
אין עוד למי לספר את מה שלא הספקתי לשכוח גם,
מישהו הביא לי שמיכה ועטף אתה את עצמו.
שאלו "מה חסר לך?" ולא שמעתי את קולו.

אאא,

השמש זרחה על עיי ההריסות כאילו כלום,
והשכנים עברו לאט מבלי להרים עיניים,
אם היה לי פעמון, הייתי מצלצל לעצמי באוזניים,
לוודא שאני קיים, שלא התפוגגתי כמו אבק בינתיים.

אאא,
אשתי היפה הלכה אתם.

אאא,
הבית איננו, והילדים אינם עוד.
אשתי היפה הלכה אתם.

הילדים לא הספיקו, הם מתחת להריסות,
הרוח לקחה את שמם, נשארתי בלי שמות.
https://youtu.be/78y9KU04CEQ