מעולם לא ציירתי,
אבל תמיד ידעתי
מהי אומנות גבוהה -
וליאו על הפנים.

איך אתם לא רואים?
חיוך עקום, בלי תכנון,
קומפוזיציה חסרה,
טיפוס רשלני ללא תקנה.

חייב להוריד אותו,
להוריד אותו,
להוריד אותו -
חייב!

לפרק את ליזה,
בלי פרופורציה,
עין חסרה -
לא התחברתי.

אז ריססתי,
ריססתי,
ריססתי,
מרחתי לה
ת'פרצוף בשחור.

וזה עשה לי טוב,
עשה אותי ארטיסט גדול,
לעולם לא תבין -
לא משנה, עזוב.

הראיתי לליאונרד,
נתתי לו אחת -
ככה הוא ילמד
לצייר בדיעבד.

ועכשיו, איך מורידים מהיד
את כל השחור,
שנדבק?