אתה רק צריך לפתוח את הדלת.
והוא שם.
הריח.
לא משנה המקום בעולם,
הצפון המגנטי ממעל או אי שם למטה.
זרם הסילון מימין או משמאל.
זה תמיד אותו הריח.
היא שם.
לא משנה גילה או שמה.
אף אחד לא יודע כמה שנים החנות בבעלותה או מתי ואיך בדיוק
הגיעה לשכונה.
הם באים אליה.
כששלל לבנדרים מעטרים כנפיים ושולחים לדרכו את ההוא מפינת
הרחוב,
שרק נפטר אתמול.
כשחמנייה וחבצלות מקבלות תינוק חדש לשכונה.
כשסחלב סגול-ורוד מנותק ממקומו רב השנים, כמתנה לאהוב ליבה
שמשקה אותה במסירות יתרה.
וכשענפי אספרגוס טריים קושרים את כולם ביחד לפסטיבל הקיץ
המקומי,
רגע קצר לפני בואם של פנסי פעמוני השלג. |