אהבה היא הרגשה שדבר טוב, שאוכל טעים, שחפץ יפה, שאדם נהדר
באופיו. כשאוהבים אדם באופן אלטרואיסטי ואמתי, אוהבים לא רק את
מה שטוב בו לנו אלא גם את מה שטוב בו לאחרים. נותנים מעשים
טובים לאהוב לגמול לו על אופיו הטוב, כדי שירצה להמשיך בו.
אהבה תלויה בדרך כלל בהתאמה באופי, שיכולה לכלול גם דמיון וגם
שוני והשלמה. אהבת אם לבניה היא האהבה הכי חזקה. ילדים שגדלו
בלי אהבה הורית, הפכו למפגרים. שנאה היא ההפך מאהבה. היא מציאת
תכונות רעות באופי האדם. שנאה היא בדרך כלל הרסנית ולא רצויה.
עדיף לכעוס או לפחד מאשר לשנוא. כעס מתון עוזר להעניש, ופחד
מתון עוזר להיזהר מסכנות.

כל אחד חייב להיות מוסרי ולהתחשב באחרים. לכן צריך לעזור
ולהיות טוב. מי שטוב להרבה אחרים, הרבה אחרים טובים אליו וזה
כוחו. יותר חשוב להיות טוב מלהיות חכם, אבל לאדם עצמו כדאי
יותר להיות חכם מלהיות טוב. קשה יותר להפוך לחכם מאשר לטוב, כי
כדי להיות טוב מספיק להחליט לעזור ואילו כדי להחכים צריך ללמוד
ולהתאמץ להבין. רוב האנשים טובים אבל לא חכמים. טוב הוא תכונה
טבעית של שיתוף פעולה, ואילו חוכמה היא סגולה מיוחדת שניתנה
למעטים. אחד הדברים שכן קשים בלהיטיב הוא שצריך לוותר על חלק
מההנאות החשובות לנו. אדם רע חוכמתו לא שווה, ואדם טוב וטיפש
יתקשה לדעת איך להיטיב.

רוחניות יכולה לקדם גם מבחינת טוב ומוסר וגם מבחינת חוכמה.
לצערנו, אין הרבה רוחניות בחברה. רוב האנשים פשוטים. החברה
זקוקה בשביל קיומה לעזרים מעשיים יותר מאשר לחוכמה רוחנית. יש
אנשים שמדברים בזלזול על הצורך ברוחניות. התקשורת מסחרית
ומציגה בעיקר תכנים חומרניים ופשוטים שיתאימו לרוב הקהל. מדינה
כמו ארצות הברית מבוססת על רדיפת עושר, אבל יש בה גם אמנות
טובה כמו בספרות ובקולנוע. אדם רוחני יכול לפתח חשיבה חופשית
ולהגיע לרעיונות מקוריים יותר, והוא יכול לפעמים להבין יותר את
נפש האדם האחר, לנסות ולדעת לעזור לו.

הדת יכולה לקדם אדם מוסרית ורוחנית, כי אלוהים מייצג את המוסר
ואת הרוחניות. עם זה, כשמקיימים את הדת בדרך פנאטית או אדישה,
היא מביאה לפעמים לכפייה דתית ולחוסר מוסריות. כל אחד רשאי
לבחור את דרך החיים הרצויה לו, בתנאי שלא יזיק לאחרים. אסור
לגזול מזכויות האדם הבסיסיות של אחרים למען עצמנו.

החוק במדינה מסודרת נועד לשמור על המוסר בחברה ולהגן על
החלשים. מדינה דמוקרטית היא יותר מוסרית כי היא מתחשבת
באזרחים. החברה נועדה למען הפרט, ולא להפך. העובדה שיש מוסדות
ששומרים על המוסר, מוכיחה שמי שמוסרי כלפי אחרים האחרים
מוסריים כלפיו, והטובים מנצחים.