מבוא
הסדרה "אבודים" הופקה ונכתבה על ידי ג'יי ג'יי אברהמס, ג'פרי
ליבר, דיימון לינדלוף וקרלטון קיוז, אשר נעזרו בכל פרק בשורה
ארוכה של במאים ותסריטאים.
הדמות המקורית של באטמן נוצרה על ידי הכותב ביל פינגר והאמן
בוב קיין.
וונדר וומן נוצרה על ידי ויליאם מולטון מרסטון.
הארולד "האל" ג'ורדן ידוע כגרין לנטרן של תור הכסף נוצר בידי
ג'ון ברום וגיל קיין.
את הדמות של סופרמן יצרו הכותב ג'רי סיגל והמאייר ג'ו שוסטר

כל סדרת היצירות הזו היא פאן פיקשן
בשנת 2026, המריאה טיסת "אושיאניק" מארה"ב לצרפת.
לאחר שעה וחצי של טיסה רגילה, נקלע המטוס לסופה בלתי מתוכננת.
גבר בעל ראש מגולח, בעל גוף מוצק אך מלא, בכיסא גלגלים, נכנס
לזיכרונות שבתוכו על מנת לא להיכנס להיסטריה.
"פרי...", פנתה אליו אליס המודאגת בהבזק מהעבר, "אתה לא איתי
בזמן האחרון, על מה אתה חושב?"
"אני חושב... על איך לקחת את כל היופי וטוב הלב הזה ולהפוך
אותם בקרוב לגברת ווייט הראשונה ורצוי האחרונה!!!", צחק לעברה
והושיב אותה על ברכיו. בסתר, בלי שתבחין, החליק על שולחן המחשב
פתק ועליו כתוב "זהות האב, פוענח ע"י ג'ון קונסטנטין, משרד
חקירות".
כולם צרחו מסביבו כשהתעורר מההבזק, או שמא יש לומר זיכרון חי
וכואב, כמו גלד של פצע שמרגישים שמוכרחים לגרד - ובכל זאת כולו
זב דם ומוגלה.
במקום הגג של המטוס, נראו רק שמיים ושמש מבוהלת, כאילו השמש
לקחה פטריית הזיה ממש קשה. עשן אפור הופיע במהרה במקום השמיים
וכולם השתעלו. ואז המטוס סיים להתרסק על גבי מקום בלתי מוכר
לאנושות - ורוב הנוסעים במטוס נהרגו.
רק רובם.

"כאן הטייס שלכם, האל ג'ורדן", נשמע קול סמכותי במערכת הכריזה
של המטוס, "נאלצנו לבצע נחיתת אונס על גבי אי שמעולם לא מופה
ואין לי שמץ מושג איך הגענו לכאן..."
באותו הרגע, שמה לב סלינה קייל, הפושעת המבוקשת, שבארי אלן,
סוכן ה-F.B.I, שתקופה לא מועטה קודם לכן עבד כמדען משטרתי,
פצוע אנוש. הם היו אזוקים ביחד - וזו הסיבה היחידה שמצבו עניין
אותה.
"אמא", אמרה בקול רם לדמות מהזיכרון ולא משנה איך יסתכלו עליה
(זה היה מצב קיצון, אז אף אחד לא יאשים אותה שהיא מדברת עם
עצמה) "באמת את לא מבינה כמה את חשובה לי? רק בשבילך טיפלתי
בחלאה הזה שהתעלל בך".
"זה היה ענייני הפרטי - אין לך מושג איך הרגשתי כלפיו - ועכשיו
תקבלי את עונשך..."
מהר מאוד אזקו אותה לבארי אלן, שהיה אמור להעביר אותה לכלא
בשמירה קפדנית בצרפת.
היא התנערה מהזיכרון, שאצלה בניגוד לפרי ווייט לא היה בו שום
תועלת, וצפתה באנשי הבטיחות של המטוס בעודם מנסרים את
האזיקים.

דלת המטוס נפתחה.
פרי ווייט נסע בכיסא הגלגלים עד למדרגות וחיכה שמישהו יסייע
לו.
פתאום חש עקצוץ בגבו. לא היה מדובר בכאב פנטום, עם כאלה כבר
התמודד בעברו.
אחרי שניסה לנתח את מה שקורה לו בשכל, החליט פשוט לפעול.
הוא קם על רגליו, הולך בצורה מתונה. הוא חש מבורך. סוף סוף
הולך...

(המשך יבוא...)